רגע אחד

 

 

רגע אחד, שקט בבקשה. אנא. אני 

רוצה לומר דבר מה. הוא הלך

ועבר על פניי. יכולתי לגעת בשולי

אדרתו. לא נגעתי. מי יכול היה

לדעת מה שלא ידעתי. 

 

החול דבק בבגדיו. בזקנו

הסתבכו זרדים. כנראה לן

לילה קודם בתבן. מי יכול היה

לדעת שבעוד לילה יהיה 

ריק כמו ציפור. קשה כמו אבן. 

 

לא יכולתי לדעת. אינני מאשים

אותו. לפעמים אני מרגיש כמו קם 

בשנתו, סהרורי כמו ים, חולף לידי, אומר לי בני. 

בני. לא ידעתי שאתה, במידה כזאת, אתי. 

 

נתן זך נולד כהארי זייטלבך ב-1930 בגרמניה. אביו סוחר יהודי ואמו איטלקייה קתולית. בהיותו בן 6 מצא עצמו נתן זך בדירת חדר בחיפה לאחר שאביו ירד מנכסיו. בקטע שהוקרן מהסרט שמענו כיצד מתאר את אביו חוזר מעמל יומו כפועל עם מלט על הבגדים, ומייד עם כניסתו בדלת, כבה הרדיו המנגן שירים באיטלקית, כבו האורות כדי לחסוך, וכבתה שמחת החיים. מועקת החיים בבית הביאה את נתן זך לשבת שעות מול החלון ולהתבונן באוניות הפורקות ומעמיסות משא בנמל חיפה. הטבע היתה נחמתו והים-אפשרות של חופש. 

סיפרתי כי בהיותי בלימודי הפסיכולוגיה, נתקלתי בעדות של נתן זך על האנליזה שעבר אצל אנליטיקאי שהצטייר אצלי כדמוי-פרויד. תוך כדי הלימודים, המדגישים העדר דירקטיביות ושימור הניטרליות הטיפולית, נתקלתי בעדות הזו בה זך מספר כי המועקה הגדולה שחש הביאה אותו לחשוב על נסיעה ומגורים בארץ זרה. האנליטיקאי שלו, כך העיד, אמר לו "נתן, סע!". זה זכור לי כרגע מרשים ומהדהד, כה שונה מה"חומר הנלמד". היום אני יכולה להמשיגו כאקט של אנליטיקאי והוא חוזר אליי בקליניקה מפעם לפעם. 

 

 

 

קישורים רלוונטים:

 

http://he.israel-music.com/david_perlov/meetings_with_natan_zach/

http://www.haaretz.co.il/literature/1.1157710